סיוט הוא חלום שמעורר חרדה כל כך עזה שהוא מעיר אותנו. זה לא רק חוויה לא נעימה — זה אות עמוק מהמערכת העצבית שמשהו דורש תשומת לב. במדריך הזה נכסה את הסיבות הביולוגיות והפסיכולוגיות לסיוטים, את הקשר ל-PTSD וחרדה, ואת השיטות המוכחות מחקרית לטיפול.
הגורמים הביולוגיים הנפוצים: חום גבוה, שינה לא רציפה, אכילה כבדה לפני השינה, תרופות (במיוחד תרופות נגד דיכאון, חוסמי בטא ותרופות לפרקינסון), ואלכוהול בתום הערב (שמדכא REM ואז מקפיץ אותו בחזרה במחצית השנייה של הלילה).
הגורמים הפסיכולוגיים הנפוצים: לחץ ביום, חרדה, טראומה, אבל לא מעובד, ושינויים גדולים בחיים. כשהמערכת העצבית במתח מתמשך, היא 'מתאמנת' בלילה על תרחישי איום.
סיוטים אצל סובלי PTSD שונים מסיוטים רגילים. הם:
• חוזרים על אותו תוכן ספציפי, לרוב קשור לאירוע הטראומתי.
• מתרחשים גם בשלבי שינה לא-REM (לא רק ב-REM), מה שמסביר למה הם מופיעים גם בתחילת הלילה.
• מלווים בתסמינים גופניים בולטים — דופק מואץ, הזעה, צעקות.
• ממשיכים גם חודשים אחרי האירוע.
במצב כזה מומלץ לפנות לפסיכולוג קליני שמתמחה בטראומה.
Imagery Rehearsal Therapy (IRT) — שיטת בחירה למתן הסיוטים, מצליחה ב-60%–70% מהמקרים. הקליינט מכתב מחדש את הסיוט בערות עם סיום שונה ומתרגל את הגרסה החדשה לפני השינה.
CBT-I (טיפול קוגניטיבי-התנהגותי לאינסומניה) — מומלץ במקרה של סיוטים+אינסומניה.
תרופות — Prazosin הוכח יעיל במחקרים לסיוטי PTSD, אך נדרש מרשם רפואי. SSRIs לא תמיד עוזרים ולעיתים אף מחמירים סיוטים.
סיוטים מזדמנים אצל ילדים בגיל 3–8 הם נורמליים לחלוטין. דאגו אם הם מופיעים מעל 3 פעמים בשבוע, מלווים בפחד שינה, או מתרחשים אחרי אירוע מטריד.
כן, באופן עקיף. אכילה כבדה מעלה את חום הגוף ואת הפעילות המטבולית — מה שגורם לפעילות מוחית מוגברת ב-REM.